פסק-דין בתיק ת"ק 8035-03-13

1.         על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 05/03/13, ביום 15/02/13 בשעה 08:00 התייצב התובע, שהוא בעל נכות צמיתה בשיעור 100% ומשותק בפלג גופו השמאלי, בתחנת האוטובוס ברמת גן וסימן לאוטובוס קו 400 של הנתבעת לעצור,  על מנת לנסוע לירושלים.

            לטענת התובע, נהג האוטובוס, מר דוד בן דוד (להלן - הנהג) עצר באמצע הכביש, ופתח את דלת האוטובוס. 

            התובע בקש מהנהג שייצמד למדרכה עקב אי יכולתו לעלות מגובה מפלס הכביש אל האוטובוס, בשל נכותו, אך הנהג ענה "מי אתה בכלל שאני אצמד בשבילו למדרכה?".

            התובע אמר לנהג שהוא נכה ואינו יכול לעלות לאוטובוס מהכביש, אך הנהג ענה בתגובה: "אתה נכה? אתה שקרן! יש לך שתי שניות לעלות לאוטובוס! אם לא - אני נוסע".

2.         התובע טוען כי כשהוציא מכיסו את הטלפון הנייד על מנת לצלם - נצמד הנהג למדרכה, והתובע עלה לאוטובוס.

            בתוך האוטובוס התפתח דין ודברים חריף ואלים בין התובע לבין הנהג, כמתואר בסעיפים 10-12 לכתב התביעה, ואף הוזמנה משטרה.

3.         התובע טוען כי התנהגותו של הנהג מגיעה לכדי הפליה פסולה.

            לטענתו, סירובו של הנהג להיצמד למדרכה, ודרדור האירוע עד כדי דרישתו של הנהג מהמשטרה לעצור את התובע ואף כינויו כחולה נפש, מהווה ביטוי להפליה הפסולה ועלול להגיע למצב בו אנשים מוגבלים יחששו להשתמש בתחבורה הציבורית, ותסוכל תכליתו של  חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998 (להלן - חוק השוויון) לשלב  אנשים עם מוגבלות בחיי החברה, וייגרם מצב הפוך - הפרדת אנשים אלה מהחברה.

            לטענת התובע, מגמה זו יש בה כדי להשיב את החברה לחשכת ימי הביניים של חוסר השוויון וההפליה כלפי אנשים עם מוגבלות.

4.         עוד טוען התובע, כי יש בהתנהלות הנהג גם הפרת חובה חקוקה שבתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 ( להלן - תקנות התעבורה), אשר בהן נקבע כי יש להעמיד  או להחנות רכב במרחק של לא יותר מ- 40 ס"מ משפת הכביש.

5.         התובע דורש פיצוי לפי חוק השוויון, ללא הוכחת נזק, בסכום של 33,000 ש"ח.

            התובע מציין את ההשפלה הקשה שחווה, הן בכך שנאלץ לזעוק באמצע רחוב סואן כי הוא נכה, והן בשל אמירותיו השקריות של הנהג למשטרה בדבר מחלת נפש שבה לוקה התובע, דבר אשר אילץ אותו  להסביר למשטרה, בבכי, את מגבלותיו הרפואיות כדי שיאמינו לו ושלא  ייעצר.

6.         התובע מציין עוד,  שלא מדובר באירוע בודד אלא באירוע שחוזר על עצמו בגרסאות שונות.

            בסעיף 28 לכתב התביעה מזכיר התובע תביעה אחרת נגד הנתבעת בגין הפליה, עת נזרק מהרכבת הקלה בירושלים ביחד עם קלנועית שבעזרתה התנייד, ומציין כי התביעה הסתיימה בפשרה לפיה שולם לתובע סכום של 15,000 ש"ח.

7.         בכתב ההגנה טוענת הנתבעת,  כי התביעה מהווה מקרה קיצוני של שימוש לרעה בהליכי משפט, הן לנוכח חומרת הטענות והמרחק העצום ביניהן לבין המציאות, והן לנוכח הסכום המופרך שנתבע, וזאת ללא כל עילת תביעה ומבלי שנגרם נזק כלשהו.

8.         לטענת הנתבעת, הנהג הבחין בתובע כאשר הוא עומד בתחנה וממתין לאוטובוס.

הנהג עצר בתחנה כנדרש, ופתח את דלת האוטובוס הקדמית על מנת לאפשר לנוסע  הממתין לעלות.

            כאשר נפתחה הדלת, החל התובע לצעוק כי הנהג פושע, עבריין, ומפר חוק על כך שלא עצר קרוב מספיק למדרכה, מה שאינו מאפשר לתובע, אדם נכה, לעלות לאוטובוס.

התובע, נזעם וכועס, עלה לאוטובוס כשהוא ממשיך להתנפל בצעקות על הנהג.